אני אוהב אותך, הוא אמר לה.
גם אני אוהבת אותך, היא אמרה לו.
הוא נסע, רחוק. היא חיכתה לו.
שבועות, חודשים, שנים
הוא לא חזר, והיא עדיין מחכה..
אני אוהב אותך, קולו לא יצא מראשה.
היא נסעה, רחוק.
אחרי שנים, במקום מרוחק נפגשו השניים.
היא בכתה, לא האמינה שזה באמת הוא,
אני אוהב אותך, שוב שמעה את קולו בראשה.
התקרבה היא אליו, והוא אליה.
עכשיו, שניהם היו קרובים אחד לשני.
היא שתקה והביטה בענייו.
הוא שתק והביט בענייה.
שתיקה ארוכה, כאילו בחיים לא הכירו זה את זה.
הוא שבר את השתיקה ואמר: אני אוהב אותך,
ואז הסתובב אחורה והמשיך בדרכו.
היא רצתה להגיד לו שגם היא אוהבת אותו, אך ליבה עצר אותה.
היא נתנה לו ללכת, ונשארה עומדת בחלל הריק לבד..
היא עברה הלאה.
או לפחות ככה היא שכנעה את עצמה.
;){kind=link}